לרוב בעלי החיים, כולל בני האדם, קיים במהלך ההתבגרות תהליך הקרוי בשם "סוציאליזציה".

תהליך הסוציליזציה נמשך במהלך התבגרותו של הכלב ומהווה את ההסתגלות הבסיסית הראשונית לגורמים שונים כגון כלבים זרים, בני אדם, בעלי חיים, רעשים ולמעשה – כל עולמם.

אם ההיכרות הראשונית היא נעימה ולא מאיימת, הכלב יפתח לגורמים אלה גישה חיובית ורגועה במהלך כל חייו.

אם הכלב חווה תהליך סוציאליזציה לקוי או חסר, הוא יגדל ככלב חששן ואף תוקפן לגורמים הרבים אליהם לא נחשף כראוי.

כעקרון כל מפגש ראשוני צריך להיות חוויה נעימה לכלב. התקופה הקריטית ביותר של התהליך מתחילה בגיל שלושה שבועות ומסתיימת בגיל שלושה חדשים וחצי בערך.

לאחר גיל שלושה וחצי חודשים, וככל שהגור יגדל, ילך ויסגר "חלון ההזדמנויות" לעיצוב אופיו והכלב הופך לפחות ופחות "ניאטרלי". מכאן - שהסיכויים שיגיב לגורמים חדשים בפחד או תוקפנות גובר ככל שהגור מתבגר.

מסיבה זו בגילאים אלו של הגור אני ממליץ ללקוחותיי לעזוב את המשמעת ולהתמקד בחשיפה. לא כי אי אפשר ללמד את הפקודות בגיל זה על בסיס חיובי, אפשר גם אפשר ואף רצוי אבל החשיפה חשובה יותר ולרוב האנשים אין מספיק זמן ויוצא שהאחד בא על חשבון השני...

הקונפליקט הגדול ביותר שמתעורר בעניין זה הוא נושא המערכת החיסונית: וטרינר ממוצע ימליץ לך להרחיק את הכלב ממוקד פוטנציאלי למחלות (כלבים, חיות אחרות ולכלוך) אך אישית אני מעדיף בגזעים מסוימים המיועדים לעבודה והדרייב הגבוה שלהם הופך אותם לסיכון לאחרים ולעצמם (לדוגמא רועה בלגי, מלינואה וג'אק ראסל. אך יותר הכוונה לגורים שבאופיים הם בעלי דרייב גבוה, זה יכול להיות כל גזע ובמיוחד הגור בעל הדרייב הגבוה ביותר מתוך השגר.)

אני מעדיף שהגור שלי יחטוף פרוו מאשר שלא ייחשף בצורה מושלמת אם לדעתי חוסר חשיפה מסכן אותו יותר. אבל אני מאמין שהגישה האידיאלית לכלבי בית ממוצעים היא איפשהו באמצע - לחשוף את הכלב אך בצורה מבוקרת. כלומר לאפשר לכלב מפגש עם מגוון כלבים מחוסנים ובריאים, אזורים ציבוריים נקיים, נסיעה בתחבורה ציבורית ושאר ירקות.
לאחר חשיפה נכונה הגור יהפוך לכלב יציב ונוח ואז אפשר לפנות את הזמן לעבודה על משמעת מעולה.

כעת אתאר כיצד לבצע חשיפה נכונה עם גור בשלב הסוציאליזציה:

רקע: בכלביים וביונקים רבים אחרים (טורפים שונים, פרימטים ועוד) אנו מגדירים את שלבי ההתפתחות העצביים והנפשיים של הגור במספר שלבים, אני אגע בקצרה בראשונים:
השלב העוברי- מתייחס לשלב בו הגור נמצא ברחם אימו: מחקרים שונים מצביעים שבשלב העוברות העובר מושפע מגורמים חוץ רחמיים, ואולי אף חוץ אמהיים שישפיעו על התפתחותו כגור.
שלב הינקות (מההמלטה ועד 13 יום) - הגור לומד לינוק ומגלה ומפתח את יכולותיו הפיסיות ככלב.  

שלב הזהות (מ-13 יום ועד שלושה שבועות), הוא שלב ההחתמה -הכלב לומד לזהות עצמו ככלב - קיום קשר אינטנסיבי עם כלבים אחרים הוא הכרחי וקריטי. הגור לומד התנהגויות ודפוסי התקשרות בריאים עם אחיו ואחיותיו לשגר.
שלב הסוציאליזציה (חברות) שלושה שבועות עד 12-14 שבועות – אשר בו עוסק מאמר זה.
מעתה והלאה חלים שלבים נוספים בחיי הגור הקשורים בהתייצבות אופיו והתבגרותו ובנייתם של יצרים שונים עד לשלב הבגרות.

בתחילתו של שלב הסוציאליזציה (שלושה שבועות ועד גיל חודש וחצי) קיום קשר עם כלבים נוספים הוא קריטי לגבי יכולתו של הכלב לתקשר ולהתנהג עם בני מינו לכן מקובל להפריד גור מהשגר
רק בגיל 6 שבועות. רוב המגדלים היום, מלבד מגדלים לכלבי עבודה, לא מקפידים על חשיפה לגורמים נוספים בשלב שעד למכירת הגור. לכן נותרת לבעל הגור החדש תקופה קצרה ביותר של בין חודש לחודש וחצי של חשיפה מבוקרת ונכונה.

כיצד לבצע חשיפה מבוקרת:

1) על הגור להיות שרוי במצב יציב עם סביבתו: כלומר עליו להיחשף לסביבתו (ביתו) בצורה מלאה לפני שנחשוף אותו לתנאים חדשים.
גישה חדשה של מספר כלבני עבודה גורסת כיום כי אם הכלב לא יקבע לעצמו סביבה יציבה במהלך כל שלב הסוציאליזציה אלא יחליף סביבה לעתים קרובות, הוא יגיע לרמה מעולה של יציבות ואומץ.

איני שולל את הגישה זאת לגמרי אבל אני חייב להדגיש ולהזהיר: לפעמים היא מוציאה תוצאות לא רעות ולפעמים הורסת גורים לחלוטין. מדובר בשיטה שלא הוכיחה את עצמה ברוב המקרים שנתקלתי בהם. על כן עליכם לקבוע לכלב שיגרה ותנאים קבועים: זמני ארוחות קבועים, נוהגים קבועים, מקום קבוע לישון בו וכו'. כאשר הגור מרגיש בטוח ונוח בביתו החדש אנו יכולים לעבור לשלב הבא:

2) הגדרת היצרים הדומיננטיים המפעילים את הגור: בכדי שנוכל לגרום לכל חוויה להיראות חיובית בעיני הגור עלינו להבין מהם הגורמים המניעים אותו לפני כן ולפתח אותם: בדוק מה הגור שלך הכי אוהב בהתבסס על היצרים:

א. אכילה- איזה סוג צ'ופרים הגור הכי אוהב
ב. צייד-משחק: פפירול, כדור, חבל, סמרטוט וכו' ולמד את הגור לשחק בהם
ג. נהיגות\התנהגות חברתית: אהבתו של הגור אליכם ועידודכם ויחסכם אליו.

לאחר שהגדרתם מה היצרים החזקים ביותר אצל הגור, נסו להגביר אותם קצת - תנו צ'ופר מסויים רק לעיתים רחוקות וגירמו לכלב להתאמץ בשבילם. למשל החביאו צ'ופר מתחת לכרית ותנו לו למצוא אותו, תנו לו צ'ופר לאחר ביצוע התנהגות מסויימת רצויה ועוד. בקיצור, למדו את כלבכם להתאמץ בכדי לזכות מכם לתשבוחות.
כאשר תגיעו לשלב בו תוכלו לגרום לכלבכם לעשות דברים שלא היה עושה בדרך כלל עבור צ'ופר, משחק, ליטוף או עידוד  - רק אז עיברו לשלב הבא:

3) חשיפה מבוקרת בבית ובסביבה הקרובה לבית: לפני שאנו מוציאים את הגור לסביבה זרה כדאי לחשוף אותו לגורמים שעלולים להיות בעייתים במגרש הביתי שלו. כלומר לפני שאנו מביאים את מוחמד (או רקסי) אל ההר אנו מביאים את ההר אליו (-: . הביאו אנשים חדשים (לכלב) אל ביתכם והפגישו את הגור עימם, חישפו אותו לחפצים שונים, צעצועים מרעישים, שואבי אבק, והקלטות של רעשים שונים מהרחוב והשטח.

כל זאת עשו תוך הקפדה על העקרונות הבאים:
א'- חופש הגישה: על הכלב לנוע וליצור אינטראקציה ראשונית וחיובית בחופשיות ומרצונו. אין למשוך, לדחוף או להרים על הידיים את הכלב פיסית. על האובייקט להיות סטטי או נע לכיוון המנוגד לגור.
ב'- מרחק אדישות: בהתבסס על חוקי אדיגר (ראו ערך "חוקי אדיגר") אשר קבע שלכל בעל חיים תחום אדישות, חשדנות, בריחה ותקיפה ביחס לגורם מסוים, עליכם לשאוף להציב את הגור בקצה תחום האדישות שלו - במרחק בו הגור מבחין בגירוי אך אינו נסוג או נובח\מגרגר ומשם לגרום לו להתקרב בכוחות עצמו ומרצונו תוך שימוש בצ'ופר. כלומר, נסו לקרב את הגור אל אובייקט החשיפה (הגורם שאנו רוצים לחשוף אותו אליו) תוך מתן צ'ופר בכל פעם שהוא מתקרב עוד כמה צעדים.
ג'- החלפה לדחף הרצוי: כל יצר הוא רדום וכשהוא בא לידי ביטוי, הוא נקרא דחף. ישנם דחפים שלא יכולים להתקיים במקביל בצורה מלאה. דוגמא טובה לכך הם דחף הבריחה או הימנעות ודחף הצייד או דחף האכילה. כלומר כשאתם גורמים לכלבכם לאכול או לרדוף אחרי כדור הוא לא יעסוק בבריחה והימנעות לפחות לא כשם שהיה עושה ללא כדור או מזון. לכן לפני שאנחנו מציגים את אובייקט החשיפה כדאי "להחליף" ליצר הרצוי- לגרות את הכלב עם המזון או הכדור.
כעיקרון, כאשר נוצר שיפור בהתנהגות הרצויה אנו מצ'פרים.
ד'- הנדס הצלחה ותגמל עליה: הגור לא חייב להסתער לזרועות שואב האבק השואג ולרבוץ עליו בפעם הראשונה או השנייה בה הוא פוגש בו. גם משחק בכדור בסמוך אליו יעשה את העבודה... (כדור, פפירול, מזון וכ"ו). רעשים יש להגביר בהדרגה ובהחלט כדאי להשתמש בהקלטות.
התקרבות ספירלית אל האובייקט תהיה הדרגתית ולא פרונטאלית ופתאומית. התקדמות אל עבר האובייקט שעשוי להיתפס כבעייתי צריכה להיעשות בצורה ספירלית (מעגלית) ולא ישירה. הסיבה לכך היא שכשהגור נע אל עבר האובייקט בקו ישר האובייקט הופך למרכז תשומת הלב של הגור והגור שוקל האם הוא מהווה איום או טרף. אך כשהגור נע במעגלים הולכים וקטנים סביב האובייקט בעקבות משחק או צ'ופר הוא מתקרב אל האובייקט מבלי לתהות יותר מדי על קנקנו והצ'ופר הוא שהופך להיות מרכז העניינים. גם אינטנסיביות הגירוי צריכה להתגבר בדרגה – לדוגמא, לפני שאתה לוקח גור לשוק הומה אדם עליו להפגין ביטחון מלא עם שניים שלושה אנשים זרים סטטיים וגם בתנועה, שקטים וגם קולניים. דוגמה נוספת - הכר לכלבך ארנב, ורק אחר כך חנות חיות, פינת חי וספארי וכן הלאה... קולות ורעשים יש להגביר בהדרגה.

4. התנהגות רצויה: הקפידו שהגור מגיב בצורה רצויה אל הגירוי (ידידותיות\אדישות) ולא בתוקפנות או פחדנות. אם תקפיד על הכללים המוזכרים לעיל סביר שלא תיתקל בהתנהגות כזאת אך במידה וכן ונתקלת בתוקפנות שאינה מבוססת על פחד, גער בגור ונתק אותו מהגורם מיידית. את הגור אוחזים בידיים ומרימים אותו במהירות מהרצפה. הניתוק המהיר מהרצפה ביחד עם גערה בקול עמוק יעשו את העבודה עם רוב הגורים. אולם אין לחבק את הכלב במקרה הזה וכל כפותיו צריכות להיות מונחות באוויר. אפשרויות נוספות הן לתקן אותו באמצעות משיכה מהירה בקולר או ניעור קל בעור העורף.  חשוב שכל פעולות התיקון הללו ילוו בגערות רמות (בטון אסרטיבי ולא "צעקני" כדי שלא נפחיד את הגור).
במידה וההתנהגות היא מבוססת פחד והגור לא מתעניין בצ'ופר מספיק בכדי להתקרב אל האובייקט, הסר את הצ'ופר וחלוף על פני האובייקט בקצב קבוע ומהיר מבלי להתייחס אליו בכל חשיבות.

המשך להחזיק את קצה הרצועה ותוליך את הכלב כפי שעשית כל הטיול. לאחר מקרה כזה המתן פרק זמן בין שתי דקות ליומיים וחזור אחורה אל שלב א' ואל קצה תחום האדישות. את זמן ההשהיה שבמהלך הזמן הזה נצל להעלאת הגור את הדחף לגורם החיובי. כלומר – נענוע מהיר בכדור על חוט בתוספת רעש נשיפה, נפנוף בפפירול, הצמדת צ'ופר לאף הכלב והרמת הצ'ופר באוויר יחזקו ברוב המקרים את הדחף המניע את הכלב להשיג את הצ'ופר ויגרמו לו לריכוז מחודש בפרס ולא באובייקט.

5. התייחסות למערכת החיסונית של הגור: קחו בחשבון את המערכת החיסונית החלשה יחסית של הגור שעדיין לא קיבל את כל חיסוניו. הקפד שהגור לא בא במגע עם צרכים של בעלי חיים וכלבים לא מחוסנים ומשוטטים,  אבל הזהר שלא תגרום לגור לפחד מהם בגלל עקשנותך להימנע מהם. סעיף זה בעייתי מעט ולכן אני מוסיף בסוף מאמר זה את הערותיה של הווטרינרית ד"ר קליר ברקאי.

6. הדרגתיות וסבלנות: אף פעם על תעייפו מדי את הגור או תמאיסו עליו את הצ'ופר. כשאתה משיג התקדמות בדרך כלל זה הזמן לחזור הביתה. ההתקדמות תמיד תהיה הדרגתית וסבלנית. אל תיחפזו כדי לא לשבש את התהליך ולגרום נזק.

7. יציאה לשטח: עכשיו אחרי שהגור התרגל לגורמים בסיסיים בסביבת מגוריו, אנו יכולים להתחיל להוציא אותו לפגוש שטחים חדשים תוך הקפדה על העקרונות המפורטים לעיל ועל הדרגתיות, הדרגתיות, הדרגתיות!!!
חשוב לחשוף את הכלב לסביבה זרה לפני שאנו חושפים אותו לגורמים זרים בסביבה זרה. לדוגמא לפני שאני לוקח גור לגן שעשועים הומה ילדים משתוללים אני מביא אליו הביתה ילד או שניים ומוודא שהוא חש בטוח ומתנהג איתם כראוי. רק אחר כך אני מוציא אותו בבוקר לגן שעשועים ריק ומוודא שהוא מפגין בטחון בגן שעשועים על כל מתקניו השונים. בצהריים למחרת אני חוזר לגן כשהוא מכיל מספר ילדים ומציב את הכלב בשוליו ומעודד אותו להתקרב לקהל וכן הלאה...

ולסיום,

רשימת אובייקטים המומלצים לחשיפה:
בני אדם, מכל הסוגים, הגילים, הצבעים, והמינים, והתלבושות
כלבים, בעלי חיים שונים, מדרגות, מדרגות נעות, מעליות, כלים חשמליים, חפצים שמגע איתם גורם לתגובה, עצמים מתנדנדים, רעשים במיוחד קולות נפץ, כלי רכב, מקומות הומי אדם, ים ומקורות מים שונים, שולחנות מחומרים שונים (אלומיניום, עץ, זכוכית וכו), קליניקה של וטרינר בלי בדיקה, בדיקה על ידי וטרינר וכל דבר העולה על דמיונכם.

זכרו: הגורות של כלבכם לעולם לא תחזור והיא חוויה מיוחדת במינה. הקפידו שתהיה גם חוויה מהנה עבורכם ועבור כלבכם.

דברי הווטרינרית ד"ר קלר ברקאי לגבי תהליך חשיפה בטוח מבחינה בריאותית:

כדי להוסיף ולחדד את הפן הבריאותי המטריד הקשור לחשיפה יש לחזור ולציין מספר דברים:
ישנו פרדוקס בין חלון ההזדמנויות שהוא בעצם חלון הזדמנויות אל חזור, אשר אם לא נעשה בו את תהליך החשיפה כנדרש לא נוכל לשחזר מוכנות חושית וחווייתית של הכלב לצורכי למידה למשך כל חייו. מצד שני התקופה הזו עד גיל 14 שבועות חופפת כמעט לחלוטין לתקופה של החיסונים שבמהלכה הגור עדיין אינו נחשב מחוסן ויכול להדבק במחלות קטלניות ומפחידות כמו פרוו וירוס או כלבלבת.

ישנם הרבה בעלי כלבים הפותרים את הבעיה בכך שהכלב אינו יוצא החוצה ואינו נחשף עד תום החיסונים והם אומרים אחר כך כשיהיה בטוח יש זמן לחשוף אותו. אבל זו טעות! תקופת החשיפה היא תקופה קריטית בכך שאם הכלב לא נחשף לסביבה בתקופה זו יותר לא נוכל לשחזר את סוג ואיכות החשיפה ויכולות להיות הפרעות התנהגותיות שונות הבאות לידי ביטוי בעיקר בפחדנות.

לכן צריך לדעת כיצד נדבקים במחלות קטלניות להזהר מזה ויחד עם זאת לעשות עבודת חשיפה טובה ויסודית.

דרכי ההדבקה במחלות הקטלניות הן במגע ישיר עם כלב נגוע או נשא או במגע עם הפרשות כמו ליחה או צואה. שתן אינו מדבק. עלינו לקבוע כי במהלך הטיולים הכלב שלנו אינו מתרועע עם כל הכלבים האחרים בשכונה וכי אנחנו לא לוקחים אותו לטיול בפארקים כל עוד לא סיים את חיסוניו. יחד עם זאת עליו לפגוש כלב או שניים אחרים ולכן נבחר מראש כלב שאינו חשוף למקורות